מרים מאיר

י"ח בשבט תרפ"ד - כ"ד בשבט תשס"ו
-

מרים (אטיל) נולדה בפרנקפורט שבגרמניה בי"ח בשבט תרפ"ד (23.1.1924) להוריה אלימלך ושרה בייגל. הייתה רביעית מבין חמישה אחים ואחיות. עד כיתה ג'  למדה בעיר הולדתה. באפריל 1933 הבין סבא אלימלך שאין עוד מה לחפש בארץ הארורה והחליט לעלות ארצה. הוא יצא ראשון להולנד, ולאחר חג הפסח הצטרפו אליו שני הבנים. לאחר שבוע נשלחו שתי האחיות בנות 9 ו-10 לבדן  לפגוש את המשפחה. סבתא שרה והתינוקת בת השנה הגיעו אחרונות, והמשפחה התאחדה באמסטרדם. הוועד לעזרת הפליטים שיכן את ההורים, שני הבנים, והתינוקת  בפנסיון קטן. מרים ואחותה הוכנסו לבית יתומות. מיד לאחר חג השבועות הגיע אביהן להוציא אותן משם, קנה להן בגדים חדשים, ובישר שעולים ארצה!

בסיוון תרצ"ג (1933) עלתה המשפחה ארצה וגרה בחיפה, סמוך לקרובי משפחה שהגיעו לפניהם ארצה. לפני ראש השנה ת"ש (1939) עברה המשפחה לירושלים. הבנים הלכו ללמוד והבנות לעבוד, כדי לסייע בפרנסת הבית. לא קל היה למצוא עבודה באותן השנים, ובעזרת חבר החלה מרים לעבוד בגיל 15.   בערב יום הכיפורים תש"א (1940) נפטרה אימה, סבתא שרה, והיא ואחותה נשאו לבד בעול הפרנסה ובדאגה לאחות הקטנה בת ה-8. 

מרים עבדה בחנות לכפתורים ואביזרי תפירה ברח' בן יהודה 7  והסתפקה בלימודי ערב, בפעילות חברתית ענפה ב'בני עקיבא' ובחוגי לימוד רבים שארגנו חברי הסניף עם המורים (המצוינים!) של אותן השנים.

באותה התקופה החלה ההיכרות בינה לבין יוסף. שניהם היו עסוקים בעבודה מבוקר עד ערב, לימודי ערב, פעילות בסניף ועזרה בבית המשפחה. פגישותיהם היו קצרצרות וייחודיות. יוסף נכנס מדי יום לאחר עבודתו לחנות הכפתורים, ויחד עם מבט מצודד כלפי מרים רכש חופן כפתורים (לבנים בדרך כלל) וכך עלתה ופרחה אהבתם. כנדוניה לנישואין הביא שק כפתורים, מהם נותרו לילדיהם עד היום!    

יוסף ומרים נישאו בר"ח מרחשוון תש"ו (1945). חודשים אחדים לאחר הנישואין יצאו לשליחות בגרמניה, למחנות העקורים. מרים שירתה כמגויסת בצבא האמריקאי במחנה אוילם, מרחק 700 ק"מ מן המחנה בו שירת יוסף – האזענקא. את יום הנישואין הראשון "חגגו" בשיחת טלפון דרך המרכזייה. לימים  סיפרה ש"המרכזן שאל אותנו איזו שפה מוזרה אתם מדברים".

בסתיו תש"ח (1947) חזרו ארצה. מרים החלה לחפש את דרכה. היא הצטרפה לסייע במלחמה, בעיקר בדאגה למזון כשר לחיילים באזור ירושלים.

אורי-שרגא הבכור נולד בר"ח מרחשוון תש"ט (1948). מאז נשארה מרים בבית, אימא במשרה מלאה. לימים נולדו גם איציק (יצחק–יעקב) ושרה.

במהלך השנים דאגה מרים להרחיב את השכלתה בלימודי ערב שונים, והחלה לכתוב בעיתון 'הצופה' את המדור 'בחוג המשפחה'. בהמשך ערכה את העיתון "דפי פעולה" - ביטאון תנועת האישה הדתית לאומית. בכל העבודות עבדה רק בשעות הבוקר. שעות הצהרים היו מוקדשות לילדים. לימים הצטרפה לצוות ההקמה של 'נהורה' – מכון להפקת סרטים בנושאים יהודיים, והייתה ממקימי 'האגודה להתנדבות בעם' לארגון השירות הלאומי לבנות, וכיהנה כמזכירת האגודה עד לפרישתה לגמלאות בגיל 65

במקביל עסקה במתן בסתר ובעזרה לזולת יחד עם יוסף, וגם בפרויקטים משל עצמה. אחד הפרויקטים הגדולים בו הייתה שותפה - הקמת הבניין לסניף 'בני עקיבא' (מרכז) בעמק המצלבה בירושלים.

לאחר שחרור ירושלים וגוש עציון במלחמת ששת הימים, הצטרפו מרים ויוסף לצוות ההקמה של היישוב אלון שבות, ובקיץ תשל"ב (1972) עברו השניים ליישוב החדש.

מרים הייתה פעילה חברתית ביישוב ובוועדות השונות, וזכתה לחיות עם יוסף ביישוב כ- 36 שנה.

מרים נפטרה בכ"ד בשבט תשס"ו (2006) והיא בת 82.

תמונות:

מרים ויוסף ביום נישואיהם - ר"ח חשוון תש"ויוסף ומרים מאיר לקראת שליחותם במחנות העקורים באירופה - תש"זריאיון עם מרים בבטאון 'נקודה', 1983המשך הריאיוןיוסף ומרים מאיר בביתם באלון שבות - תחילת שנות ה-2000